יוסיפוב ואח' נ' דור אלון בע"מ תחנות דלק

פסק דין

1.התובעת 2 (להלן: התובעת) הביאה את רכבה לשטיפה במכונת שטיפה אוטומטית אצל הנתבעת, כשלטענתה זו הפעם הראשונה שהיא מבצעת פעולה זו. לטענת התובעת, היא המתינה לקראת כניסה הרכב למסלול, העובד האחראי על הכוונת כלי הרכב ביקש ממנה לצאת מהרכב על מנת שהוא יכניס את הרכב לתוך המסילה, היא יצאה מהרכב, הרכב דהר קדימה, נפגע בחלקי מתקן השטיפה ונגרמו לו נזקים אותם היא תובעת.

לטענת הנתבעת, התאונה הנה באחריות התובעת שלא נשמעה להוראות מפעיל מתקן השטיפה ויצאה מרכב לאחר שהשאירה את ידית ההילוכים במצב נסיעה בניגוד להוראת המפעיל להעביר את ההילוך לסרק.

2.לאחר ששמעתי את עדויות התובעת ונציג הנתבעת ועיינתי במסמכים שהוגשו לי, אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אפרט את הנימוקים:

3.התובעת תיארה בעדותה בפניי כי היא נכנסה לתחנת הדלק לתדלק את הרכב ושם ניתנה לה הטבה של שטיפת רכבה חינם במתקן השטיפה הסמוך, היא החליטה לשטוף את הרכב וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא עושה כן. גרסתה של התובעת כי זוהי הפעם הראשונה שהיא מכניסה את רכבה לשטיפה מקובלת עלי, גם גרסתה ככלל מהימנה. חוסר מיומנותה של התובעת בטיפול ברכב במהלך שטיפתו במתקן אוטומטי ניכר מדבריה בפניי כשציינה כי היא פחדה להישאר בתוך הרכב כשהוא במסלול (עובדה שמאשר אותה נציג הנתבעת). התובעת המשיכה ותיארה כי נסעה ברכב עד למסילה, בינה לבין מפעיל המכונה הוחלפו דברים שבמהלכם אמר לה לשלב להילוך סרק, היא יצאה מהרכב, חלפו מספר שניות, הרכב נסע קדימה ופגע בחלקים פנימיים בתוך המתקן.

בהקשר זה של העדפת גרסת התובעת, יש לציין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את מפעיל המתקן עמו התנהלו הדברים ונציגה טען כי אמנם פרטו וזהותו ידועים, אך הוא כבר אינו עובד אצלה. הגם שאותו מפעיל אינו עובד עוד אצל הנתבעת, יכלה להזמינו באמצעות בית המשפט או לנסות לאתרו בדרכים אחרות ולא להסתפק בניסיון לשוחח עמו טלפונית, ניסיון שלא צלח, לטענת נציג הנתבעת. יתרה מכך, בעקבות האירוע נערך דו"ח על ידי אחד מעובדי הנתבעת (נ/1), אלא שגם עובד זה לא הובא לעדות, כך שיש לייחס לאמור בדו"ח משקל זעום.

4.התובעת תיארה כי היא "שמה אמברקס" ויצאה מהרכב כשהרכב היה בהילוך סרק. הנתבעת טענה כי התובעת ירדה מהרכב כשההילוך במצב נסיעה. קשה לקבל טענה זו. השארת הרכב בהילוך במצב נסיעה, היה גורם לרכב לנוע קדימה, דבר שלא היה מאפשר לתובעת לרדת מהרכב, והרי אין מחלוקת כי התובעת ירדה מהרכב והייתה מחוצה לו כשקרתה התאונה. קשה גם לתאר מצב בו נהג ירד מהרכב כשהרכב משולב בהילוך במצב נסיעה, ולא נראה כי מפעיל המכונה יכל היה להבחין מה ההילוך ששולב. נציג הנתבעת שהעיד בפני תיאר מפיו של מפעיל המכונה כי הוא "לא יודע על מה היא שמה את הרכב".

5.אכן, התובעת לא הביאה ראיות ישירות לסיבה ולמנגנון שגרמו לכך שהרכב יפגע בהיותו על המסילה בתחילת תהליך השטיפה, אולם יש לזכור כי רכב התובעת נפגע ממתקן המצוי בשליטתה המלאה של הנתבעת שתופעל על ידי עובדיה באותה עת והאחריות המלאה על המתרחש בו יש להטיל על הנתבעת. למצער, הנטל מוטל על הנתבעת להוכיח כי לא הייתה רשלנות מצדה והיא לא עמדה בנטל זה.

6.בין אם התאונה ארעה כתוצאה ממנגנון הקשור במתקן עצמו ובין אם כתוצאה מהשארת הרכב במצב לא נכון, האחריות מוטלת לפתחה של הנתבעת. במקרה הראשון – הדברים ברורים. לגבי האפשרית השניה של השארת הרכב במצב לא נכון: ראשית, קבעתי כי התובעת לא יכלה להשאיר את הרכב במצב נסיעה ובו בזמן לרדת ממנו. שנית, גם אם הרכב הושאר במצב נסיעה והרכב היה בעצירה לכמה רגעים לאחר שהתובעת ירדה ממנו (כתוצאה מכך שבלם היד בלם את תנועת הרכב קדימה לפרק זמן מסוים עד שהתובעת ירדה מהרכב, ולאחר מכן נסע כשהוא בתחילת המסילה), היה על מפעילי המכונה לוודא כי הרכב במצב הנכון לשם תחילת תהליך השטיפה. אילו מפעיל המכונה היה מוודא את מצב ההילוך ומצב בלם היד, הפגיעה ברכב הייתה נמנעת. חובתו של מפעיל המכונה לוודא את מצב הרכב במקרה זה הנה ברורה, משלא הייתה מחלוקת כי התובעת פחדה להישאר בתוך הרכב תוך כדי תנועתו על מסילת מתקן השטיפה והתקיים שיח בעניין זה בינה לבין מפעיל המכונה.

7.התוצאה המתבקשת היה אפוא, כי יש להטיל את האחריות בגין הפגיעה ברכב התובעת על הנתבעת.

8.לאור התוצאה אליה הגעתי, אין רלוונטיות כלל לטענות שהועלו על ידי הצדדים כי למפעיל המכונה לא היה רישיון נהיגה ולעניין זה כלל אין השפעה על הממצאים.

9.התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי לפיה לרכב נגרמו נזקים ישירים בסך של 6359 ₪ וכן ירידת ערך בסך של 4555 ₪, והתובעת שילמה שכר טרחת שמאי בסך של 812 ₪ (תיעוד על כך צורף). התובעת תיקנה את הרכב והציגה חשבוניות (של המוסך בו תוקן הרכב וחשבונית בגין חלפים), על פי החשבוניות שהוצגו עלות התיקון הנה 4610 ₪, מכן שבגין הנזק הישיר יש לפסוק לתובעת סכום זה בלבד ולא כפי שנאמד בחוות דעת השמאי. סה"כ נזקיה והוצאותיה המוכחים של התובעת מסתכמים אפוא, בסך של 9,977 ₪.

10.לאור האמור לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 סך של 9977 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום (29.5.2012), וכן הוצאות בסך של 300 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: